יום ראשון, 31 בינואר 2010
יום שישי, 29 בינואר 2010
גן פפה נוסד לפני 10 שנים על ידי. ענת יליזרוב.
פתחתי את הגן מפני שהייתה לי ועדיין יש ציפיה לגן שיתן לילדים ערכים שנראה לי שחסרים או שעם השנים נעלמו.
חלמתי על גן כמו שזכרתי שהיה לי... עם שירים שהגננת שרה ולא רק שירים מדיסק...
בלי טלויזיה.
עם המון משחקים.. ימי הולדת פשוטים שכילדה כל כך התרגשתי לפניהם... וביום הולדת מרוב התרגשות שכחתי מה צריך לעשות... עם המון סיפורים ואהבה...
יש לי זכרונות מאוד טובים מהגננת ציפורה - היא הייתה ונשארה גם היום 40 שנה אחרי דמות חינוכית אוהבת שתלמד אותי, תחבק אותי כשאגיע בבוקר לגן. תעזור לי כשיהיה לי קשה...
וכשנכנסתי לגנים בחיפוש אחר גן ילדים לביתי - לא מצאתי יותר את הפינה הזאת...
ואז החלטתי שאפתח משהו משלי עם החלום שלי ואיך שאני חושבת שהדברים צריכים להיות...
וההרפתקאה הגדולה של חיי התחילה...
למצוא את המקום. שיהיו בו ילדים. מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. איך מגייסים עובדים? מה אני רוצה ללמד את הילדים? איך מתנהלים מול ההורים? וווואאאאוווו כמה חוויות ....
חלקן היו מעשירות, טובות, חברותיות.. הכרתי המון אנשים חדשים.
וחלקן היו פחות טובות. פחות מעשירות שהשאירו בי גם צלקות פה ושם...
אבל היום במבט לאחור, עם כל הניסיון, הידע, הילדים שגדלו אצלי, ילדים שיצאו לגן חובה, לבית הספר שהם מצליחים! להסתכל עליהם ולהיות גאה שהם היו חלק מחיי בתקופה כל כך משמעותית בחיים שלי ושלהם - זה שווה הכל!!
שווה את כל הכשלונות הקטנים. הרגעים המתסכלים. האחריות הבילתי נגמרת. הפגיעות שהיו בדרך... הכל היה שווה.
אני מסתכלת עליהם אז והיום ויודעת שהם ורק הם חשובים!!! שכל הורה ששם אצלי את הילדים שלו והלכנו ביחד כברת דרך.. כל אדם שפגשתי בדרך. למדתי ממנו. החכמתי. התבגרתי.
הכל היה שווה. והנה אני פה. ממשיכה בדרכי דרך כל המחסומים ורואה אותם גדלים ומתפתחים מול עיני. רואה את האחים שלהם שמגיעים גם הם ויודעת שלמרות הכל כשאתה מתמיד. יודע מה אתה עושה. מתפתח. לומד. מתבגר. יש תוצאות וזה הכי כיף בעולם!!
בהמשך אצרף גם תמונות.. של ילדים ומכל השנים... של איך התפתחנו ולאן הגענו...
אז עד הפעם הבאה...
שיהיה רק טוב
ענת יליזרוב
פתחתי את הגן מפני שהייתה לי ועדיין יש ציפיה לגן שיתן לילדים ערכים שנראה לי שחסרים או שעם השנים נעלמו.
חלמתי על גן כמו שזכרתי שהיה לי... עם שירים שהגננת שרה ולא רק שירים מדיסק...
בלי טלויזיה.
עם המון משחקים.. ימי הולדת פשוטים שכילדה כל כך התרגשתי לפניהם... וביום הולדת מרוב התרגשות שכחתי מה צריך לעשות... עם המון סיפורים ואהבה...
יש לי זכרונות מאוד טובים מהגננת ציפורה - היא הייתה ונשארה גם היום 40 שנה אחרי דמות חינוכית אוהבת שתלמד אותי, תחבק אותי כשאגיע בבוקר לגן. תעזור לי כשיהיה לי קשה...
וכשנכנסתי לגנים בחיפוש אחר גן ילדים לביתי - לא מצאתי יותר את הפינה הזאת...
ואז החלטתי שאפתח משהו משלי עם החלום שלי ואיך שאני חושבת שהדברים צריכים להיות...
וההרפתקאה הגדולה של חיי התחילה...
למצוא את המקום. שיהיו בו ילדים. מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. איך מגייסים עובדים? מה אני רוצה ללמד את הילדים? איך מתנהלים מול ההורים? וווואאאאוווו כמה חוויות ....
חלקן היו מעשירות, טובות, חברותיות.. הכרתי המון אנשים חדשים.
וחלקן היו פחות טובות. פחות מעשירות שהשאירו בי גם צלקות פה ושם...
אבל היום במבט לאחור, עם כל הניסיון, הידע, הילדים שגדלו אצלי, ילדים שיצאו לגן חובה, לבית הספר שהם מצליחים! להסתכל עליהם ולהיות גאה שהם היו חלק מחיי בתקופה כל כך משמעותית בחיים שלי ושלהם - זה שווה הכל!!
שווה את כל הכשלונות הקטנים. הרגעים המתסכלים. האחריות הבילתי נגמרת. הפגיעות שהיו בדרך... הכל היה שווה.
אני מסתכלת עליהם אז והיום ויודעת שהם ורק הם חשובים!!! שכל הורה ששם אצלי את הילדים שלו והלכנו ביחד כברת דרך.. כל אדם שפגשתי בדרך. למדתי ממנו. החכמתי. התבגרתי.
הכל היה שווה. והנה אני פה. ממשיכה בדרכי דרך כל המחסומים ורואה אותם גדלים ומתפתחים מול עיני. רואה את האחים שלהם שמגיעים גם הם ויודעת שלמרות הכל כשאתה מתמיד. יודע מה אתה עושה. מתפתח. לומד. מתבגר. יש תוצאות וזה הכי כיף בעולם!!
בהמשך אצרף גם תמונות.. של ילדים ומכל השנים... של איך התפתחנו ולאן הגענו...
אז עד הפעם הבאה...
שיהיה רק טוב
ענת יליזרוב
יום חמישי, 28 בינואר 2010
הירשם ל-
רשומות (Atom)